תוכן

ב) והנה בחינת קרקפתא של זה הא"ק, שהוא ראש, עד בחי' מקום האזנים שלו, נקרא בחי' שם ע"ב, והוא סוד הטעמים שבו, כנ"ל. עם היות, שגם בבחי' זו לבדה, כלולה טנת"א, אלא שאין לנו רשות לדבר בזה. והנה, אע"פ שאנו מכנים וקוראים כאן כנויים אלו, כגון אדם, ראש, אזנים, וכיוצא, אינו רק לשכך האזן, לשיובנו הדברים, לכן אנו מכנים כנויים אלו, במקום גבוה כזה, אמנם עיקר כנויים אלו, הם מעולם האצילות ולמטה, שהוא מן א"א דאצילות ולמטה, כי משם ואילך יש בחי' פרצוף, אבל מא"א ולמעלה, אין שם בחי' פרצוף כלל, רק לשכך האזן, אנו מכנים כנוים אלו.